מה יכול אחד לעשות?
איין ראנד
שאלה זו נשאלת לעיתים קרובות למדי על ידי אנשים המודאגים ממצב העולם כיום ורוצים לעשות לתיקונו. לעיתים קרובות ביותר היא נשאלת בצורה המציינת את הגורם לחוסר הישע שלהם: "מה יכול אדם אחד לעשות?"

הייתי באמצע תהליך הכנת מאמר זה כשקיבלתי מכתב מקורא שהציג את הבעייה (ואת הטעות) אפילו בצורה ברורה יותר: "כיצד יכול אדם להפיץ את הפילוסופיה שלך בהיקף נרחב דיו על מנת להוציא לפועל את השינויים העצומים שחייבים להיעשות בכל אורח החיים האמריקאי על מנת לייצר את סוג הארץ האידיאלית שאת מתארת?"

אם זאת הדרך בה השאלה מוצגת, התשובה היא: הוא אינו יכול. אף אחד אינו יכול לשנות ארץ בכוחות עצמו. לכן השאלה הראשונה שיש לשאול היא: מדוע אנשים ניגשים אל הבעייה בצורה זו?

תאר לעצמך שהיית רופא בעיצומה של מגיפה. לא היית שואל: כיצד יכול רופא אחד לטפל במיליוני חולים ולהשיב את כל המדינה לבריאות מושלמת? היית יודע, אם היית לבדך, או חלק מתוך מערכת רפואית מאורגנת שעליך לטפל במספר האנשים שתגיע אליהם בצורה הטובה ביותר שביכלתך וששום דבר אחר אינו אפשרי. זו אותה שארית מן הפילוסופיה המיסטית  - ליתר פירוט, לפיצול הרוח מן הגוף – הגורם לאנשים לגשת לנושאים אינטלקטואליים באופן בו לא היו משתמשים כדי להתמודד עם בעיות בעולם הפיסי. הם לא היו מבקשים לעצור מגיפה בן-לילה, או לבנות גורד שחקים בכוחות עצמם. הם גם לא היו נמנעים מלתקן את ביתם המתמוטט על בסיס הטענה שאין הם יכולים לבנות מחדש את כל העיר. אך בתחום תודעת האדם, תחום הרעיונות, הם עדיין נוטים לראות ידע כבלתי-רלוונטי ומצפים לחולל ניסים מידיים, איכשהו, או שהם משתקים את עצמם בתכננם מטרה בלתי אפשרית.
(הקורא שאת מכתבו ציטטתי עשה את הדברים הנכונים אך שנדרש מרחב פעולה רחב יותר. רבים רק שואלים את השאלה, אך אינם עושים דבר).

אם אתה מעוניין ברצינות להילחם למען עולם טוב יותר, התחל בזיהוי טבע הבעייה. הקרב הוא אינטלקטואלי בעיקרו (פילוסופי), לא פוליטי. פוליטיקה היא ההוצאה לפועל הסופית, ההוצאה לפועל המעשית, של הרעיונות היסודיים (מטאפיסיים-אפיסטמולוגיים-אתיים) אשר שליטים בתרבותה של אומה נתונה. אינך יכול להילחם בתוצאות ולשנותן מבלי להילחם בגורם להן ולשנותו; אינך יכול גם לנסות הגשמה מעשית כלשהי מבלי לדעת מה אתה רוצה להגשים.

בקרב האינטלקטואלי, אינך צריך לשכנע את כולם. ההיסטוריה נעשית על ידי מעטים – או ליתר דיוק – ההיסטוריה נעשית על ידי תנועות אינטלקטואליות הנוצרות על ידי מעטים. מי שייך למעטים אלו? כל מי שרוצה ויכול להתעניין באורח פעיל בנושאים אינטלקטואלים. כאן לא קובעת הכמות אלא האיכות (האיכות והעיקביות של הרעיונות שהוא מטיף להם).

תנועה אינטלקטואלית אינה מתחילה בפעולה מאורגנת. את מי תארגן? קרב פילוסופי הוא הוא קרב על תודעות בני האדם, לא ניסיון לגייס תומכים עיוורים. רעיונות ניתנים להפצה רק על ידי אנשים המבינים אותם. תנועה מאורגנת חייבת לבוא רק לאחר מערכת חינוכית הדורשת מורים מאומנים – מאומנים באופן עצמאי (מאחר ופילוסוף יכול להציע לך ידע, אך מוחך שלך הוא זה הצריך לקבל אותו). אימון כזה הינו הדרישה הראשונה על מנת להיות רופא בתוך מגפה אידאולוגית – והתנאי המוקדם לכל ניסיון "לשנות את העולם".

"השינויים העצומים שחייבים להיעשות באורח החיים האמריקאי" אינם יכולים להיעשות ביחידות, במקוטע, או בקמעונאות; צבא שלם של צלבנים לא יספיק על מנת לחולל זאת. אך הגורם המונח ביסוד כל היבט של חיי אנוש וקובע לגביו הוא פילוסופיה. למד את בני האדם את הפילוסופיה הנכונה – ומוחותיהם שלהם יעשו את השאר. פילוסופיה היא המשווק הסיטונאי בעיניני אנוש. האדם אינו יכול להתקיים ללא צורה כלשהי של פילוסופיה, כלומר, איזושהי השקפת עולם כוללת. רוב בני האדם אינם ממציאים אינטלקטואליים, אך הם נוחים לקליטת רעיונות, מסוגלים לשפוט אותם בצורה רעיונית ולבחור את הדרך הנכונה אם וכאשר היא מוצעת. ישנם גם אנשים רבים מאד האדישים לרעיונות ולכל דבר שהוא מעל התחום המוחשי של הרגע המיידי. אנשים אלו מקבלים באופן לא מודע את כל מה שהוצע על ידי תרבות זמנם, ונסחפים בעיוורון עם כל זרם מקרי. הם רק זיבורית חברתית – יהיו כאלה פועלים פשוטים ונשיאי חברות – ובבחירתם שלהם הם הופכים עצמם לבלתי רלוונטים לגורל העולם.
כיום, מודעים רוב האנשים בחריפות לריקנות התרבותית-אידאולוגית; הם חרדים ומבולבלים ועורגים לתשובות. האם אתה מסוגל להאיר את עיניהם?

האם אתה מסוגל לענות לשאלותיהם? האם אתה מסוגל להציע להם טיעון עקבי? האם אתה יודע איך לתקן את טעויותיהם? האם אתה מחוסן נגד נשורת מסך האש התמידי המכוון להרס המחשבה – והאם אתה מסוגל לספק לאחרים טילים נגד טילים? קרב פוליטי הוא אך תגרה בין רובים; קרב פילוסופי הוא מלחמה אטומית.

אם ברצונך להשפיע על נטייתה האינטלקטואלית של מדינה, צעדך הראשון יהא השלטת סדר ברעיונותיך ואיחודם לטיעון עקבי, על פי מיטב ידיעותיך ויכולתך. אין פירושו של דבר ללמוד בעל-פה ססמאות ועקרונות,

אובייקטיביסטים או אחרים; ידע בהכרח כולל את היכולת להתאים עקרונות מופשטים לבעיות קונקרטיות, להכיר את העקרונות המעורבים בנושאים הספציפיים, להדגיש אותם ולהטיף לדרך פעולה עקבית. אין דבר זה דורש ידיעה או כוחות-על; הציפיה הלא מודעת לידיעה אוטומטית מושלמת של הכל  של עצמך ושל אחרים היא המכשילה הרבה נושאי דגל לעתיד (ומשמשת תירוץ לאי עשייה). מה שנדרש הינו יושר – יושר אינטלקטואלי פירושו לדעת מה אתה יודע, להרחיב בהתמדה את הידע שלך, ולעולם לא להתחמק מסתירה או להיכשל מלתקנה – פירושו: התפתחותו של מוח פעיל במתכונת קבועה.

אם וכאשר הכרותיך הפנימיות נמצאות בשליטתך המודעת, המאורגנת, תהיה מסוגל להעבירן לאחרים. אין זה אומר שעליך לנאום נאומים פילוסופיים כאשר אין הדבר נצרך או מתאים. אתה זקוק לפילוסופיה כדי לתמוך בעצמך ולהעניק לעצמך טיעון עיקבי כאשר אתה דן בנושאים ספציפיים או משוחח אודותיהם.

אם אתה אוהב לתמצת (במידה ואתה שומר בזכרונך את המשמעות הרחבה של הדברים) אומר: כאשר אתה שואל "מה יכול אחד לעשות?" התשובה היא: לדבר. (במידה ואתה יודע מה אתה אומר).

מספר הצעות: אל תחכה לקהל בקנה מידה ארצי, דבר אל כל פורום ציבורי חוקי. אינך יכול לדעת מתי מילותך תגענה אל המוח הנכון ובזמן הנכון. לא תראה שום תוצאות מידיות – אך מפעולות כאלו נוצרת דיעה ציבורית.
אל תחכה להזדמנות להביע את השקפותיך על נושאים חשובים. כתוב מכתבים לעורכי עיתונים ומגזינים, לפרשני טלויזיה ורדיו ומעל הכל לאיש הקונגרס שלך (התלוי בבוחרו). אם מכתביך הם תמציתיים ורציונליים (ולא רגשניים ובלתי עקביים) תהיה לך השפעה רבה יותר מאשר ציפית.

ההזדמנויות לדבר הן כולן שלך ומסביבך. אני מציעה שתערוך את הניסוי הבא: ערוך "קטלוג" אידאולוגי בן שבוע אחד. כלומר, שים לב כמה פעמים אנשים פולטים את אותן הערות פוליטיות, חברתיות ומוסריות מוטעות כאילו היו אמיתיות וברורות מאליהן, בהסכמתך השקטה. לאחר, הפוך זאת להרגל להתנגד להערות אלו – לא, אל תישא נאומים, המתאימים לעיתים רחוקות בלבד, אמור רק: אינני מסכים (דרוש כמובן להסביר מדוע אם הדובר  מעוניין לדעת). זאת אחת הדרכים הטובות ביותר לעצור את התפשטותן של דעות קדומות מרושעות. (אם הדובר כנה, דבר זה יעזור לו. אם איננו כזה, יערער דבר זה את ביטחונו לקראת הפעם הבאה). במיוחד אל תשאר שותק כשרעיונותיך וערכיך מותקפים.

אל "תחזיר בתשובה" ללא אבחנה. כלומר, אל תכפה שיחות או ויכוחים על אלו שאינם מעונינים או מסוגלים להתווכח. אין זה מתפקידך להציל את כולם. אם תעשה את הדברים אשר בכוחך לא תחוש אשמה על שלא עשית את שאין בכוחך.

מעל לכל – אל תצטרף לקבוצות או לתנועות בעלות אידיאולוגיות מוטעות, על מנת "לעשות משהו". באידיאולוגיות אני מתכוונת בהקשר זה לקבוצות או תנועות המכריזות על מטרות פוליטיות מוכללות במעורפל, בלתי מוגדרות (ובדרך כלל סותרות). (לדוגמא: המפלגה השמרנית הכופפת את השכל לאמונה ומציבה תיאוקרטיה במקום קפיטליזם, או ההיפים ה"חופשיים" הכופפים את השכל לגחמות ומציבים אנרכיה במקום קפיטליזם). להצטרף לקבוצות אלו פירושו להפוך את ההיררכיה הפילוסופית ולמכור את רעיונותיך היסודיים למען פעולה פוליטית שטחית שנועדה לכישלון, פירושו שתעזור לכשלון רעיונותיך ולנצחון אוייבך. (לדיון על הסיבות לכך, ראו את מאמרי "אנטומיה של פשרה" בספר "קפיטליזם – האידיאל הלא ידוע").

הקבוצות היחידות אליהן תוכל להצטרף בהגינות הן ועדות "אד-הוק" המאורגנות על מנת להשיג מטרה יחידה, ספציפית, מוגדרת בבירור, עליה אנשים שונים, בעלי השקפות שונות יכולים להסכים. במקרים כאלו, איש אינו יכול לייחס את השקפותיך לכל החברים או לנסות להשתמש בקבוצה על מנת לשרת מטרה אידאולוגית חבוייה (ועל כך יש לעמוד על המשמר).

אני משמיטה את התרומה החשובה ביותר לתנועה אינטלקטואלית – כתיבה – משום שדיון זה מופנה לאנשים מכל מקצוע. ספרים, מסות, מאמרים הינם הדלק התמידי של תנועה, אך גרוע יותר מאשר חוסר טעם הוא לנסות ולהפוך לסופר אך ורק למען "המטרה". כתיבה, כמו כל עבודה אחרת, הינה מקצוע ויש לגשת אליה ככזו.
טעות היא לחשוב שתנועה אינטלקטואלית דורשת חובה מסויימת או מאמץ של הקרבה עצמית מצדך. היא דורשת דבר קשה הרבה יותר: הכרה עמוקה בכך שרעיונות חשובים לך ולחייך. אם תאחד הכרה זאת עם כל היבט אחר בחייך, תמצא הזדמנויות רבות להאיר את עיני האחרים.

הקורא שאת מכתבו ציטטתי ציין את מהלך הפעולה הנכון: "כמורה לאסטרונומיה במשך כמה שנים, הייתי מעורב באורח פעיל בהדגשת כוח המחשבה ומוחלטות המציאות לתלמידי... התאמצתי, כמו כן, להכיר את יצירותיך לשותפי למקצוע ועקבתי אחר קריאתם בשיחות כשהיה הדבר אפשרי. הפכתי זאת לעיקרון לעמוד על השימוש בהגיון בכל התנהגותי האישית".

אלו הם כמה מן הדברים שנכון לעשותם, בתדירות ובהרחבה ככל האפשר.

אולם שאלתו של קורא זה הביעה חיפוש אחר קיצור דרך כל שהוא בצורת תנועה מאורגנת. שום קיצור דרך אינו אפשרי.

מאוחר מידי לקבוצת אנשים האוחזת בתערובת מקובלת של טענות פילוסופיות סותרות. מוקדם מידי לתנועה של אנשים הדוגלת בפילוסופיה של השכל. אך לעולם לא מאוחר או מוקדם מידי להפיץ את הרעיונות הנכונים  - מלבד תחת דיקטטורה.

אם אי פעם תחול דיקטטורה על מדינה זו יהיה זה עקב השתמטותם של אלו שנותרו שותקים. אנו עדיין חופשיים דיינו לדבר. האם יש לנו זמן? איש לא יודע. אך הזמן הוא לצידנו – מפני שיש בידינו (אם נדע להשתמש בהם), נשק שלא ניתן להרסו ובעל ברית שלא ניתן לנצחו – השכל והמציאות.

​© Copyright Ayn Rand Center Israel. All rights reserved.